יוסי,                      

שנתיים. שנתיים חלפו מאז נפילתך כגיבור בעת שהגנת על המולדת במבצע עופרת יצוקה.

נפלת כגיבור,בדרך שהכי אפיינה אותך.

שנתיים,שבהם אנו החברים והמשפחה יום-יום חושבים עליך,זוכרים אותך ובעיקר מתגעגעים אליך.

מתגעגעים לחוש ההומור הייחודי שלך,לצחוקך המתגלגל,לשטויות שלך,להבטחות שלך שאפשר לסמוך עליך ושהכל יהיה בסדר. לתחושת הבטחון והדאגה לזולת שתמיד השרת עלינו ועטפת בה את כולנו – הסובבים אותך.

הגדולה שלך יוסי, שגם אחרי שאתה איננו יחד איתנו כבר כל כך הרבה זמן,

ניכר שהשפעתך עלינו עודנה קיימת.

לדוגמא-גם אם לנו החברים,לא יוצא להפגש או לדבר במשך כל השבוע בגלל כל מני סיבות,הרי שבסוף כל שבוע אנחנו פוקדים את ביתך, כאילו שאתה עדיין שם ומתייחדים עם עצמינו וכמובן עם משפחתך הנפלאה.

וזוהי,ההוכחה הכי חזקה לגדולה שלך,יוסי.

בליבנו אתה עדיין כאן,חי וקיים, אנחנו אוהבים ולא שוכחים אותך לרגע, ובעיקר מתגעגעים,כל הזמן מתגעגעים. אין לך מושג כמה שאתה חסר לנו,וכמה לכל אחד יוצא להגיד:"אוף,אם יוסי היה פה עכשיו,או שהיה אפשר לדבר איתו…"

נמשיך לעשות הכל על מנת להנציח את שמך,החל מהגן שייבנה ברמת אלון על שימך,הצעדה השנתית לזיכרך,אתר האינטרנט שמרכז את קורות חייך,פועלך,תמונות ושירים שלך,הקבוצה בפייסבוק, וכלה בציון ימי ההולדת שלך ויום נפילתך מדי שנה.

יוסי, את העובדה שעוד בחייך היית חשוב לכולנו ידעת תמיד,

וחשוב לנו מאוד שתדע שגם אחרי נפילתך אתה לא פחות חשוב משהיית.

אוהבים ומאוד מאוד מתגעגעים,

החברים.