נו כמה זמן יוסי, כמה זמן לוקח לך להגיע? שנה עברה , שנתיים עברו , כמעט שלוש כבר ואתה?עדיין לא כאן.

אח יקר, עברו שנתיים וחצי ועדיין לא באת…שנתיים וחצי בלי לראות אותך , בלי לחבק אותך, בלי המבט שלך,שנתיים וחצי בלי לשמוע את הקול שלך ,בלי הצחוק שלך ,בלי החום שלך ,  שנתיים וחצי שלמות בלעדייך.ובינתיים: אומרים שהזמן ירפא את הכאב…אבל הוא לא מרפא. אומרים שבסוף הכאב יעבור….אבל הכאב אפילו לא מצטמצם. גם אומרים שהגעגוע לאט לאט יירגע…אבל הוא רק הולך ומתגבר.

אתה לא מבין אפילו כמה שינויים אנחנו עוברים פה , אני כבר התחלתי תיכון , ודימה כבר בשירות הלאומי , ואמא קיבלה תפקיד חדש , והנה אבא גם קנה אוטו , ועוד מעט גם בן דוד שלנו מתחתן, ונולדה לנו בת דודה חדשה , וכל החברים שלך התשחררו כבר , כל אחד כבר התחיל לעבוד וללמוד , ו..טוב נו מה אני מספר לך את זה , אתה בטח רואה הכל שם מלמעלה..

אתה יודע , בכל פעם שאני עובר במסדרון ורואה את הדלת של החדר שלך פתוחה , אני מרגיש מעיין רשרוש בלב, מין הרגשה חמה כזאתי  ,שאולי אתה יושב שם ולא שמתי לב .ואז אני רץ לחדר שלך בתקווה לראות אותך שוב,אבל ברגע הזה אני מתעורר .אני מתעורר וחוזר למציאות שאני יודע שאני לא אראה אותך יותר.למציאות שבה אתה כבר לא קיים.

יוסי,עברו כבר שנתיים ואני עדיין לא מסוגל להבין ולהפנים שאתה כבר לא כאן,לא מסוגל לעקל שאתה לא פה,אני עדיין חולם בלילות שאתה כאן איתי בבית , ומספר לי סיפורים מהצבא והמלחמה , אני עדיין יושב בחדר ושומע את הקול שלך רץ במדרגות למעלה בזמן שאתה מתארגן לצאת , אני עדיין מדמיין את החיוך שלך מולי.

אני רוצה לבקש ממך רק דבר אחד אחי היקר, דבר קטן, תן לי את הכוח לא להישבר , כי רק המחשבה שאני עומד לחיות את כל החיים שלי בלעדייך שוברת אותי , תן לי את הרצון להמשיך הלאה כי להמשיך בלעדייך זה לא יהיה אותו דבר , תן לי את האהבה שלך שם מלמעלה.

עכשיו אני מרים את ראשי בידיעה שאח שלי הגדול הוא לוחם , לוחם שלחם עד הסוף , שאח שלי הגדול שומר עליי בכל מקום ובכל רגע, בידיעה שאח שלי הגדול הוא גיבור,הגיבור שלי.

כן,זה אח שלי הגדול יוסי…                                                                                                                   יוסי התגייס במרץ 2008 לגדוד 13 שבגולני. הוא סיים טירונות ואימון מתקדם ומיד נשלח אל החזית עם פרוץ מבצע עופרת יצוקה בסוף דצמבר 2008. ב- 5.1.09 נפל יוסי בעזה מאש כוחותינו, כאשר נורה פגז מטנק ישראלי בשוגג, שפגע במבנה שבו שהה יוסי עם חבריו לפלוגה. בתקרית זו נהרגו יוסי ועוד שניים מחבריו מהפלוגה.
גם ברגעיו האחרונים, כפי שסופר בדיעבד ע"י חבריו, יוסי גילה אומץ לב וגבורה, כאשר גונן בגופו על מפקד פלוגתו מפני הרסיסים וההדף,ובכך הציל את חייו בעודו הוא עצמו נהרג. במשך כל חייו, היה יוסי בן אדם שמח ומאושר, נהנה מהחיים וידע להפיק מהם את המיטב תוך ניצול זמן מירבי, כאשר כבוד המשפחה, עזרה לזולת וערך הרעות והחברות היו העקרונות שתמיד הנחו אותו