יוסי בנינו, אהובינו, הנצור בליבנו לנצח.

חלפו להן 13 שנים ו-5 חודשים. הימים כלילות ומחשבותינו כולן עלייך, רק לצערי שהן בלשון עבר.

לעיתים אנו מרשים לעצמנו לדמיין ולחלום איפה היית היום: בטח נשוי, אב למופת, אח תומך לדימה ואמיר, ובן מוצלח שכל אחד היה רוצה לאחל לעצמו.

חברייך התבגרו, התחתנו והקימו משפחות.

ואתה?

אתה יוסי תישאר צעיר לנצח.

אני בטוח ומשוכנע כי אתה במקום בטוח כלשהו שם למעלה, צופה ומחייך על המשך החיים בלעדייך.

ואנו מאמינים כי אתה תמיד איתנו, מלווה, מייעץ, ונמצא בכל מקום אליו הולכים.

יוסי, תמיד היית חייכן, שמח, עוזר לכולם, שר, רוקד, מקפץ כמו קפיץ, אמיץ שלא פחד משום אתגר או קושי, גולש, מטפס, מה לא ידעת ולא עשית.

יוסי, השארת אחרייך הרבה והחלל שנפער בליבנו הוא אינסופי. אבל אל תדאג, אנחנו דואגים לספר עלייך לכל מי שהכיר אותך וגם מי שלא.

והנה רק ביומיים האחרונים אחיך אמיר התרוצץ ממקום למקום והופיע מול מאות אנשים משלל חברות בכירות כמו: מיקרוסופט, בנק לאומי, YNET ועוד. זאת כדי לספר ולשתף את הסיפור שלך, של הגיבור שנפל במלחמה למען הגנת המולדת , בראש מורם ובגאווה רבה.

על מנת שנוכל לחיות כאן בשקט ושגשוג.

יוסי שלי, הנה שוב אני יושב במצפור שלך יום לפני יום הזיכרון כפי שאני נוהג לעשות כל השנים. מגיע לבדי, מתבודד איתך, מנסה לדבר איתך, לנהל איתך דיאלוג משותף.

לספר לך עד כמה אתה חסר לנו.

במקום לחבק אותך, אני נעמד מול האנדרטה, מלטף אותה בקצות אצבעותיי. נוגע ברוך וברגש באותיות.

בשפתיים רוטטות ובבכי חרישי ממלמל אין ספור פעמים את השם החקוק עליה, את השם שלך.

אין אני יודע האם מדובר בחלום בהות או מציאות מרה אשר נגזר עלינו לקבל עצם היותנו אנשים מאמינים.

יוסי, בן יקר ואהוב,

אני מבטיח שאנחנו נמשיך בחיים יחד איתך, כי זה מה שהיית רוצה שנעשה.

החיים בסוף ינצחו. משפט כל כך אמיתי אשר הדפסנו אותו על החולצה בשילוב תמונה שלך גיבור שלי.

הגשמנו חלום וקיימנו מרוץ לזכרך עם החברים והמשפחה הנפלאים שהשארת לנו במצפור בתאריך יום ההולדת שלך- אין יותר משמעותי מזה.

אני מבטיח לך שהדבר יהפוך למסורת בכל שנה.

יוסי שלי, אני אוהב אותך, מתגעגע מלא.

דומע אבל גאה,

אבא.