עשרה חודשים עברו מאז האסון הנורא. ואנו המשפחה והחברים עומדים מול השכול והכאב יום יום, שעה שעה.

אנו עדיין מתקשים לעכל כי אתה, חברינו היקר, יוסי, הלכת בטרם עת במבצע עופרת יצוקה, בעת מילוי תפקידך כלוחם בגולני.

 

יוסי,למדת איתנו בבית הספר פיכמן,מכיתה א' ועד כיתה ו'. היית חלק בלתי נפרד מילדותינו ומילאת חלק חשוב ומרכזי בחיינו, מהיום הראשון ללימודים-בו הכרנו אותך, ועד ליום בו עזבת אותנו.

יוסי, היית חבר אהוב ומיוחד, שאחד הדברים שייחדו אותך, היה שמחת החיים והאנרגיה שלא נגמרת.

חיוך רחב תמיד היה נסוך על פניך,והרצון לעזור, לתמוך, לאהוב ולסייע תמיד אפיין אותך בין חבריך.

בכל התלבטות, צרה ובעיה, היית תמיד הראשון לנסות לפתור, לתקן ולהמשיך הלאה, ואיך שהוא, גם עשית זאת בצורה הכי מושלמת ומעוררת הערצה שאפשר.

 

ב-5 בינואר השנה, במהלך מבצע עופרת יצוקה, נכנסת עם גדוד 13 של חטיבת גולני לתוך עזה על מנת לבצע את משימת המבצע ולהגן על תושבי מדינת ישראל באזור הדרום.

שהית עם פלוגתך בתוך בניין, כאשר פגז תועה שנורה מטנק ישראלי מצא דרכו אל המבנה וברגע אחד פגע בך, במשפחה ובחברים.

בבית שלך מתקשים עד היום למלא את החלל שהשארת, אך עם הרבה כוח רצון ותמיכה מהחברים ומהסביבה הם מנסים להמשיך הלאה.

 

יוסי, היית בחור מאוד שמח, ותמיד דאגת להביא איתך מצב רוח מעולה והומור מיוחד שסחף את כולנו. בכל ארוע או מפגש אנו החברים מתקשים להתגבר על חסרונך, אך ממשיכים הלאה, כי אנחנו יודעים שככה אהבת לראות אותנו, ולהרים את מצב הרוח של האנשים למעשה היה כמו מפעל חייך.

בכל הרמת כוסית מזכירים אותך,יוסי, ובעצם לעולם לא נתרגל למצב שאתה לא איתנו.

כאשר אנו שומעים את השירים שאהבת לשמוע ולשיר,תמיד עוברת בנו צמרמורת.

שירים כמו "האישה","תפילת הדרך",ו"זה אני" גורמים לנו לעצור מלכת ואף בהרבה מקרים להזיל דמעה.

 

בתקופה האחרונה אנו מנסים להעלות דרכים על מנת להנציח אותך, וחושבים איך אפשר להציג אותך,גם למי שלא הכיר אותך, בצורה שבעצם הכי תאפיין אותך.

והנה אנו כאן היום, מסירים את הלוט מעל לֶקיר ההנצחה והפרגולה, שנבנו במיוחד לזיכרונך, במקום בו צמחת ושאומר כל כך הרבה עלינו ועלייך.

 

יוסי, את החור העצום שהשארת בנו, לא נוכל לעולם למלא.

תמיד נאהב אותך,וכמו שאתה לעולם לא שכחת אותנו-כך אנחנו לעולם לא נשכח אותך.

יהי זכרך ברוך.