אין זה ששוב שנה וכל אחד מספר על האורח שדפק אצלו בדלת עם הבשורה המרה, האורח שמצטרף מפעם לפעם למשפחה חדשה ומפרקת אותה לרסיסים, האורח הזה שמבשר על חיים שנגדעו ולא ישובו לקדמותם השכול .
יוסי … המלאך הפרטי שלי
אתה ההוכחה שעוד לפני שהלכת למקום טוב יותר – היית מאלך,
מלאך שחשב על האחר לפני שחשב עליו
מלאך שאהבת אדם ודרך ארץ היו נו לרגליו
מלאך כזה ששמחה ואופטימיות היו כדרך חיים
מלאך כזה שתמיד חיבר בין הנשמות של כולם
מלאך כזה שמאיר כל פינה חשוכה בלב
מלאך כזה שהסוללה שלו לעולם לא מתרוקנת
מלאך כזה שקופץ ומטפס על כל דבר
אבל ביום ההוא טיפסת גבוה מדי ולא חזרת
היום האחד שער ללחימה במבצע עופרת יצוקה 6/01/2009
אז בת 16, שיעור נהיגה לפני בית ספר והודעה אחת עם מועקה לבר: יש לנו שלושה הרוגים מהלילה, אין שמות עדיין .
עולה על ההגה ומתחילה נסיעה בכביש החוף וכרגיל הרדיו ברקע מתנגן לו ורק משתי מילים אני הכי פוחד – הראשונא היא "אבל באותם רגעים הניגון שפחדתי ממנו מהדהד לי בראש" שם השנייה נהרג .
ואלו שמות ההרוגים מהתקרית אתמול: רב" לא חלף זמן רב להתחלת השידור וברקע מילותיו של השדרן " יוסף מועדי בן 19 מירכא.
וזהו, זה מה שהזיכרון הצליח לאחסן מהיום עד לרגע שליוונו אותך בדרכך האחרונה, עטוף בדגל ישראל.
כל עוד זה תלוי בי אמשיך לספר על מי היית בחייך ועל הגבורה שהפגנת גם בזמן אותה תקרית כאשר הגנת בגופן על המפקד שלך כי זה מי שהיית , ותמיד תשאר עבורי ועבור רבים – גיבור.
ולכם משפחה יקרה –סמיר, וופא, דימה ואמיר אני שולחת חיבוק גדול ואוהב ויודעת שלא צריך שום יום מיוחד בשנה לחבק את הכאב, את העצב והגעגוע .
תהיו בטוחים שהוא גאה בכל אחד מכם בדרכו וגאה על המשפחה שהותיר, חזקה, מאוחדת ותומכת לנצח תהיו חלק עצים בליבי .
תודה על מה שנתת בעורך חי ועל מה שאישיותך משאירה בכל יום אחרי נפילתך "מה שמכתוב, מכתוב" וצדקת יוסי, צדקת שאמרת בכניסה לעזה .
רוצה להאמין שניפגש
יהי זכרך וזכר כל הנופלים ברוך
אוהבת ומתגעגעת תמיד ליטל.