יוסי אחי,
5.1.2023
עוד שנה הצטרפה לאוסף השנים. אוסף השנים שאתה לא נמצא פה. אוסף השנים הזה עומד על 14 שנים כבר. אתה קולט ?
14 שנים שאתה נשארת בן 19.
14 שנים שאתה עדיין חייל עם המדים, עדיין רב״ט.
14 שנים שאתה עם אותו הפרצוף. ללא שינוי.
הזמן פשוט טס, לא עוצר לרגע. אבל אתה עצרת אי שם ב2009 ולא המשכת איתנו.
14 שנים שאנחנו גדלים, משתנים, מתפתחים, מתקדמים. אבל אתה ? עדיין אותו היוסי של לפני 14 שנים.

עוד שנה עברה והנה אנחנו שוב מתכנסים, חברים ומשפחה , מסביב לקברך כדי לזכור ולהנציח אותך.
השנה יוסי, עברת בית. אחרי שנים ומאמצים של אבא שלא ויתר ועשה הכל כדי להשיג את מבוקשו, הוא אכן הצליח. והנה אתה ועוד 13 חללים עברתם לבית העלמין הצבאי החדש שנבנה בכפר.
אין יותר מכבד מזה.

לפעמים מרגיש לי שעבר כל כך הרבה זמן. 14 שנה זה לא צחוק יוסי. לפעמים מרגיש שכבר חיים שלמים אתה לא פה. שהכל כבר מתנהל פה בלעדייך. אני מפחד קצת לשכוח.
אבל לפעמים מרגיש לי כאילו הכל קרה אתמול. אני נתקף בזיכרונות מאותם ימים ארורים שבהם עזבת אותנו. הכל חקוק ורץ בראש כמו סרט שאני כבר זוכר בע״פ. הכל צף.
הכל כאילו מתחיל מחדש. זה מטורף שגם אחרי כל כך הרבה שנים, כל כך הרבה שינויים- הכאב הוא אותו הכאב כמו אז.
והגעגוע? רק מחמיר עם השנים, גורם לנו להבין את גודל הפספוס. הגעגוע והרצון לראות אותך. לקבל עוד קצת זמן איתך. להנות מעוד חיבוק אחד איתך.
והפספוס? אין יותר קשה מהפספוס יוסי. לחשוב איזה בן אדם היית רק עד גיל 19, ומה היית יכול להיות היום. גבר בן 33. אולי כבר נשוי, אולי כבר מלומד , אולי כבר אבא אפילו.

עם הזמן הכל יעבור? אולי זה השקר הכי גדול שנאמר לי בחיים האלה. הזמן רק לימד אותי ששום דבר לא הולך להשתנות. שהחיים הם לא מה שציפינו שיהיו. שפשוט צריך לדעת ללמוד לחיות עם הכאב שבא ותוקף בכל רגע קטן גם אם לא ציפית לו.
בהצלחה במסע הזה- בטוב וברע.
אבל אנחנו חזקים יוסי. אבא , אמא , דימה ואני, וכל החברים והמשפחה מסביב ממשיכים בחיים. עצובים ובוכים ושמחים וצוחקים. פעם ככה פעם ככה.
למדנו לחיות לצד הכאב. למדנו להמשיך למרות הדמעה. למדנו לזכור אותך בחיוך.
לימדת אותנו מהי אחדות. מהי משפחתיות. מהי אהבה.
לימדת אותי להעריך את החיים יוסי. להבין מה המשמעות של כל שנייה בחיים.
כי לפעמים מאז שהלכת מרגיש שאין לי כלום בידיים, ושהכל הלך- אבל עם ההרגשה הזאת אני מבין כמה שיש לי בחיים. כמה שכל רגע , כל חוויה , כל בן אדם בחיים האלה- כלום לא מובן מאליו.

אבל הכי הכי הכי מהכל!
החיוך יוסי. השמחה. אתה לימדת אותי בדרך הקשה ביותר לדעת לשמור את החיוך בכל רגע נתון. בכל מצב. ואנחנו נמשיך בדרך שלך תמיד.

אוהב ומתגעגע.