שיר שכתבתי.
הילד של השכנים ממול.
הילד של השכנים ממול ואני מאותו שנתון
הילד של השכנים ממול משתולל וצוחק המון
הולך על הידיים, תמיד עם מוזיקה, והמון חברים
מטפס וקופץ מעל קירות, ונמצא רק איפה שרוקדים ושרים.
יום אחד במקלחת הברשתי את השיער
ודפקתי את המברשת על הקיר כדי לנקות את מה שנשאר.
דפקתי חמש דפיקות בקצב משעשע
ופתאום חזרו אלי דפיקות כמו הד שנובע
מהצד השני של הקיר היה חדרו של הילד של השכנים
שהחליט לשחק איתי במשחק דפיקות והחזיר לי ניגונים
תוך דקות ספורות אנחנו דופקים על הקיר אחד לשני,
מתפוצצים מצחוק, טוב אותו לא ראיתי, אז בעצם אני..
הילד של השכנים ממול שמשתולל וצוחק המון
הילד הזה שהוא איתי באותו שנתון.
הוא רק בן 19 ואני כבר בת 30
כי הילד הזה נפל בגבורה תחת אש ותותחים
הילד של השכנים השאיר לנו אחריו צוואה לא כתובה
והיא; תמיד להיות ברוח שטות, שמחה צחוק ואהבה.
לא ליפול, לא להישבר ולהיות חזקים.
ולכן אשתדל עד כמה שאפשר להיות שם עם משפחתו, היקרים
שיר שכתבתי לזכר רב"ט יוסף מועדי שנפל במלחמת צוק איתן. שהיה הילד של השכנים ממול בבית הורי בחיפה.
יהי זכרו ברוך.