גיבור שלי,
יש את היום בו נפלת במבצע עופרת יצוקה. ויש את היום הזה, שהוא שלך ושל כל אותם חיילים גיבורים ואהובים שנתנו את חייהם בשביל המדינה. ויש כל יום ביומו, שכל דבר יכול להזכיר אותך. בתמונה הזו הייתי בת 15 או 16 לדעתי, שמת עליי את הכומתה שלך. לא הבנתי כ״כ את המשמעות של זה. היום אני גאה בזה, גאה בכומתה, גאה בסמל של גולני. גאה בך ובכל אותם חיילים שנתתם את חייכם בשבילנו, בשביל המדינה, בשביל המשפחות שלנו. מרגיש לי שמשנה לשנה זה הופך ונהיה יותר קשה. הדמעות לא מפסיקות. הסיפורים הקשים, הגעגוע אלייך שמתגבר, המחשבה של איפה היית היום, מה היית היום. נשארת בן 19. אתה וכל אותם גיבורים. יוסי שלי, אני אוהבת אותך. מתגעגעת אלייך. היית, נשארת ותשאר חלק בלתי נפרד ממני. יהי זכרכם ברוך